נוכחים:

יוסי גיספן, לאה בלנק, עינב בין ירושלמי, מירב אלבז רפפורט, רונית כהן גלווזברג, נעמה כץ, רן יול, יוני קיימן, חגי עטיה

ברק גולן וערן מרגלית

 ברק - מגשר בקבוצת גבים. ערן - רב קהילה ומכיר תהליכים קהילתיים. אני מבין שיש פה תהליך קהילתי שיש צורך . ברור שגן הילדים הוא לא העניין שבבסיס העניין (האינטרס).

אנחנו מעוניינים ללמוד את העניין דרך פגישות עם נציגים שלכם. צריך לבדוק שהנציגים מורשים להחליט בשם הקהילות שהם מייצגים. צריך גם להוסיף פגישות שמוציאות את מה שקורה כאן החוצה לציבור - "מסיבות עיתונאים".

פעימה 1 - פגישות שלנו עם הנציגים המובילים

מיפוי שלנו - זיהוי האינטרס, סלע המחלוקת ונושאים, וכלים, שותפים.

הזמן תלוי ביכולת שלכם להושיב את האנשים ובזמן שלהם. אנחנו זמינים.

ערן - בעבר מנחה בגבים, הסמכת מגשרים. כאן אנו מדברים על תהליך רב משתתפים. יש לי חברה שנקראת משכן שלום - ליווי קהילות. צוותים של קבלת החלטות - מ

ספרים גדולים של אנשים. הובלתי תהליך של המשטרה לבין יוצאי העדה האתיופית לגיבוש הסכמות. זה לא ממש גישור במובן הקלאסי

יש לנו כוח שאנחנו לא תושבי השכונה. אנחנו יכולים להיות אנשי הסוד והמקשיבים. הנסיון המקצועי של הכלים הגישוריים.

רונית: איך אתם רואים הצלחה בעוד כמה שנים?

גולן: קשה לומר,  אני לא רוצה לסמן את המטרה ומסביבה את העיגולים. נוכל להגיד תוכנית יותר אינטליגנטית בהמשך.

עינב: אז אני לא מבינה בדיוק מה אתם מציעים לפעימה השניה.

ערן: לאחר הפעימה הראשונה נוכל לומר - בואו נתעסק בנושא הזה ובנושא הזה לא, נוכל לדעת מה הצרכים ולייצר תוצרים קונקרטיים כגון: אירועי תרבות, יצירת מנהיגות צומחת כמו קורס גישור משותף לפעילים חילונים וחרדים.

לאחרונה מזכירות של יישוב ביו"ש שכרה את שירותיי, מאחר שמזכירות היישוב תבעה את "עושה הצרות המרכזי" במאחז.

נסיון עם סוגיות של חילונים חרדים?

גולן: אני גר ביישוב מעורב דתיים חילונים, והיה דיון על בית הספר מה האופי שלו. האם הבריכה פתוחה בשבת? ביום כיפור?

מירב: האם היא פתוחה?

גולן: יותר חשוב מהתוצאה זה שנוצרה ועדה של דתיים חילונים.

ערן: לפני שמסיימים - מה הטיפ שלכם לתהליך?

לאה: זאת שכונה חילונית

מירב: אני לא רואה פה תהליך של גישור. השאלה שלי היא קיומית בשכונה.

יוני: אני רוצה לראות תהליך מעשי, שיסמן להנהלת הקהילה איך נותנים מענה לצרכים משותפים ולא לוקח לקיצוניות. דו"ח מאוד מעשי: אירועים, ליגת ספורט, אירועים...

עינב: אני מצטרפת לבקשה של יוני שיהיה מעשי.

רוחי ואבנר

עינב: מה למדת מהנחיית קבוצת הנשים החילוניות חרדיות?

רוחי: הפחד שמנהל אותנו יוצר הרבה תוקפנות. אם כל אחד מותר על התוקפנות, רואים שצומחת אהבה

אבנר: אחד הדברים שלמדנו בסוד שיח זה שכדאי שבהנחיה יהיו נציגים של שתי הקבוצות. לדעתי כדאי ליצור אמנה (אמנה תהליכית) - איך מתמודדים עם הדברים, ולא בהכרח תוצאתית - מי בונה איפה ומתי.

מה שחשבנו זה ליצור קבוצה רחבה יותר, הכוללת את ההנהלה ועוד כ15-20 איש שיש לה עניין בשיח מהסוג הזה. יש לה פוזיציה מנהיגותית ויכולה לבטא את הדעות השונות.

רוחי: הקבוצה הזאת היא קבוצה המוגדרת כאנשים שאכפת להם. לאבנר יש דוגמאות לאמנות שבוססו בעיר הזאת והן עובדות. למשל ברחביה ובגילה. חשוב שזה יירד מהשכל אל הלב.

שי בן יוסף

ניהל מתנס, יועץ לארגונים וקהילות, מלמד באוני' העברית בתוכנית לניהול מלכ"רים,  היה יו"ר ועד מנהל של "בסוד שיח".

אני זהיר בתפירת מתכונים, אבל אני יכול לתת דוגמאות כלליות.

מקרה אחד היה צריך להגיע להסכמות בהתנגשות, והתהליך היה קבוצה של כל הקשת, לא רק אלה שאוהבים לדבר זה עם זה, ישבו יחד. היה דיאלוג פנימי בתוך הקבוצה, אנשים מבינים שאפשר להסתכל על הזולת מנקודת מבט פנימית. לא תצא תוצאה קהילתית טובה אם זה קורה רק בחדר. תוך כדי התהליך אנשים מדברים עם חבריהם לדעה או לזהות. מתחילים להוציא טיוטות לדיון ולתגובות.  במקרה אחד הגענו להסכמה בתהליך כזה שהחזיקה 15 שנה. הבאנו גם רבנים לסיפור.

דוגמה אחרת: בקיבוץ, שבו אנשים מאוד אידאולוגיים ומולם אנשים שחושבים שמשהו חייב להשתנות. שם השתמשנו בכלים של מרחב פתוח, וגם בכלי שנקרא מעגלי הקשבה. זה לא העתק הדבק.

חגי:

שי: אני מאוד נזהר בדבריי אבל בכל זאת. בהכירי את ירושלים ואת התהליכים בירושלים. האתגר כאן הוא לא להגיע להסכמות או לייצר סטטוס קוו, אלא לייצר את השכונה שאנחנו רוצים לחיות בה וללכת על האתגר החיובי - איך לייצר את השכונה שאנחנו רוצם לחיות בה. הסכמות בחדרים לא שוות כלום. זה לא יעמוד בפני הלחצים החיצוניים. צריך להתחיל מקבוצה קטנה, איך נעשה פה טוב, טווח של הסכמות. תהליך נושם - פנימה והחוצה מהקבוצה הקטנה ובעלי העניין. לא פחות חשוב מזה זה ליצור מערכת תומכת עירונית. איך העיריה מאמצת כמדיניות את ההסכמות שנוצרו פה.

עינב: האם אתה מסוגל לעשות תהליך של שלושה ארבעה חודשים?

שי: בד"כ אני עושה תהליכים קצרים. אי אפשר בשלושה חודשים גם להגיע להסכמה רחבה וגם לייצר הסכמות עירוניות.

יוני: מה כן אפשר להשיג בטווח זמן כזה?

שי: זה תלוי באינטנסיביות של התהליך ובמצב של האנשים בשטח. בדברים האלה, החשש הוא לא גן ילדים או בית ספר, אלא צביון השכונה. עינב: 5 מתוך 6 אנשים שראינו הם חובשי כיפה סרוגה. הייתי רוצה שתמצא קו חילוני ולא חרדי.

שי: לגבי העיריה - מהנסיון שלי, ככל שכל המערכת מיוצגת בחדר מוקדם יותר, זה מצליח יותר.

המהלך יכול להיות ת של "לשים אצבע בסכר" - מגננה אל מול א. או לחילופין אני מציע לכם לחשוב על נקודת פתיחה של אלטרנטיבה לתהליכים ירושלמים אחרים.

יוני: זה אדם עם הרבה נסיון. צריך לראות מי הוא מצרף

מירב: מסכימה עם יוני.

חגי: שי גם לדעתי הכי טוב. אני מאמין לו.

עינב: המגשרים הם סופר תכלסים. אנשי השכונה לא רוצים משהו ארוך מדי.

רונית: גם לנו צריך להיות ברור שבשלושה חודשים לא נפתור הכל

מירב: הוא דיבר על תהליך במישור השכונתי ועל העיריה. אנחנו צריכים לסמן לעצמנו את המשך התהליך. אני התחברתי לדבריו כי אני לא רואה את זה כתהליך של גישור, אלא כתהליך המדבר על ציביון השכונה.

רן: שי הוא אורים ותומים. הוא איש מאוד עסוק. חלק מהקונקרטיזציה היא עלינו. תגיש תוכנית עבודה קונקרטית, מתוקצבת. האיש יודע לעשות קונקרטיזציה. שי עבר את המסך שלכם מאוד מהר. לא בטוח שצריך עבודה בקו. ממליץ

כל הזכויות שמורות מנהל קהילתי הגבעה הצרפתית © 2019 Powered by Kentico